לילות של שלג לבן 1

December 15, 2018

הייתי צריכה לברוח, לצאת מהאורבניות, לחוות את הטבע, הרגשתי איך העיר סוגרת עלי ולא נותנת לי לחשוב בשקט ואני אוהבת שקט בראש, כמה שיותר.

בחיי למדתי לסנן רעשי רקע, לנקות את מה שלא עושה לי שקט בראש, או לחילופין מראש לא להיות שם, כבחירה מודעת.  לפעמים החיים מזמנים לנו רעשים קצת יותר מורכבים וכשהם מגיעים אני חייבת להתנתק.

ביטלתי את כל הפגישות שנקבעו למחר , נכנסתי לרכב ופשוט נסעתי...כברירת מחדל הרכב שלי שמכיר אותי כנראה טוב , שם את פעמיו היישר לצפון, באזור חדרה הבנתי שאצטרך מקום ללון הלילה, גשם כבד ירד, העיב על הנסיעה המהירה שלה ציפיתי וייחלתי . טלפון זריז לחברה טובה, "תמצאי לי מקום לינה מחיפה והלאה".  לאחר כחצי שעה שכבר הייתי בפאטי חיפה , חזרה אלי עם תשובה ,היא מכירה אותי מצוין,  "יש לי חברה טובה בנווה אטיב, שולחת לך את הטלפון שלה , תישני שם."  לא התווכחתי הבנתי את הצורך שלי בלינה לאותו הלילה, עטפתי את הרעיון באהבה , שמתי בוייז נווה אטיב וחייכתי לעצמי, יש לי חולשה לצפון, עוד אגור שם, ככה הבטחתי לעצמי לפני עשור.

השעה הייתה קרוב לתשע בערב הוייז אמר עוד 40 דק את מגיעה, הגשם התחזק והאט את הנסיעה עוד יותר, רוחות חזקות וראות לקויה.

התקשרתי לחברה של החברה להודיע על שעת ההגעה , היא מסרה לי פרטים ומסתבר שיש ברשותה צימרים ואחד מהם היה פנוי, "הדלקתי לך את הקמין, יש לך מים חמים ומחר בבוקר כשתקומי תסמסי, תבואי לאכול איתי ארוחת בוקר, שמעתי ששווה להכיר אותך" אמרה בקול חם ועוטף.

הרעב החל נותן את אותותיו, החלטתי לעצור בראש פינה לאכול משהו ומשם לעלות לנווה אטיב ללינה שקטה וחמימה הרחק מהכל.

אני מכירה את ראש פינה כמעט כמו שאני מכירה את תל אביב, ביליתי ומבלה שם כמה שרק אפשר...  החנתי את הרכב בבר הידוע והאהוב שלי מימים צעירים יותר, הוא נמצא במבנה  בן 2 קומות, כשבקומה השנייה ממוקם הבר. 

נכנסתי לבר הוא היה כמעט ריק , מוסיקת רוק איכותית שקטה הנעימה את האווירה עוד יותר כיאה לבר בצפון, זוג אחד ישב בשולחן עגול גבוה של בר, שני גברים בגיל העמידה ישבו וגמעו כוסות עצומות של בירה שלצידם קערית בייגלה , ממולם בצידו השני של הבר ישב גבר עם כוסית וויסקי ובהה בטלפון שלו. הבר הינו בעל 3 צלעות והתיישבתי על הצלע הריקה , חייכתי לעבר הברמן , הרגשתי שהגעתי הביתה, ביקשתי תפריט.

גלנמורנג'י הונח עבורי על הבר וההמבורגר לא אחר לבוא , ביקשתי אקסטרא מיונז וקטשופ והתענגתי על כל ביס, הבשר בצפון תמיד היה לי יותר טעים, אולי בגלל האווירה , אולי בגלל המזג אויר , או אולי בגלל שהוא לא אורבני.

 הייתי שקועה בעצמי, אכלתי וניסיתי לנקות את המחשבות, אמרתי לעצמי שכל מה שקורה אצלי בראש עכשיו יכול לקרות גם מחר, תני לעצמך מנוחה, מגיע לך.

יחד עם הכוסית גלנמורנג'י השנייה הגיעה גם צ'ייסר , הודתי לברמן ובחצי חיוך הסברתי לו שאני עוד צריכה לעלות לנווה אטיב ומעדיפה לא לשתות יותר , גם ככה מזג האוויר סוער במיוחד.  הברמן מצידו הסביר לי כי לא הוא זה שהזמין עבורי את הצ'ייסר אלא מישהו אחר, כששאלתי מי האדם שלו אני צריכה להודות ולסרב בנימוס, הוא אמר לי שהוא יחזור עוד עשר דקות.

 

 מזג אויר הלך והקצין, שלג החל לרדת ורוחות חזקות נשמעו ברקע. 

החלטתי שכדאי שאצא לכיוון נווה אטיב שלא יהיה לי מאוחר מידי ומזג האויר ימנע ממני הגעה לשם.  ביקשתי חשבון , שילמתי ושלחתי את ידי למשענת הכסא לאסוף את המעיל, ידי נתקלה ביד חמימה , סובבתי את ראשי וראיתי אותו, הוא חייך ואמר "לאן את הולכת?"  , חייכתי חזרה ואמרתי שאני חייבת להגיע לנווה אטיב לפני שהמזג אויר יחמיר, "המזג אויר כבר החמיר ילדונת , אין לך אפשרות לסוע לשם עכשיו, לא כל עוד זה תלוי בי". הוא היה אסרטיבי , מדוייק ומחוייך, במן חיוך של ניצחון, חייכתי אליו חזרה הודתי לו על הדאגה ושלחתי שוב ידי אל המעיל.

"ילדונת את לא נוסעת עכשיו לשום מקום.. אני יודע מה אני אומר." הוא היה נחרץ ואני התחלתי להלחץ , איזו טעות עשיתי, למה עצרתי בראש פינה? באמת עד כדי כך מסוכן לי לנהוג לשם עכשיו?   הוא ראה את המחשבות שלי , זיהה את הלחץ ההולך ומצטבר לו במוחי

.ואמר, "שבי , תרגעי הכל יהיה בסדר

Please reload

Recent Posts

February 4, 2019

February 4, 2019

Please reload

Archive

Please reload

Tags

I'm busy working on my blog posts. Watch this space!

Please reload

Tel Aviv-Yafo, Israel

©2017 by XXX. Proudly created with Wix.com