על גג העולם ועוד קצת ה

May 26, 2018

 

 

התיישבתי על המיטה מכורבלת , קצת רועדת קצת מתרגשת, קצת מופתעת וקצת מסוקרנת, אבל בהחלט מאוד מבוהלת...כבר הספקתי לשכוח מהסיפור שלנו...

השעות הקטנות של הלילה התחלפו בנצנוצי זריחה של בוקר, שעות ששכבתי ככה במיטה בלי שום יכולת לזוז, הראש לא הפסיק לעבוד, הזיכרונות עלו וצפו, הלב התפוצץ מפחדים ותהיות מרצונות ותשוקות ... הכאוס שהתחולל בגופי לא נתן לי לעצום עין ולו לדקה אחת.

השעה הייתה שש בבוקר החלטתי להתעשת על עצמי , לקום לתוך מקלחת טובה ולהחליט הלאה, לאן הולכים מפה?

 

ישבתי במטבח ידיי עוטפות כוס חליטת צמחים שעשיתי לעצמי, קפה לא יעזור פה , העצבים המרוטים שלי לא יעמדו בזה...הייתי חייבת משהו להירגע.. הגעגועים אליו היו בשיאן.. המתח והפחד התנחלו אצלי בבטן, הכעס והאגו התיישבו אצלי בקיבה.. בקיצור מחול שדים עצום התחולל בגופי.

 

בשעה שמונה לערך פתחתי את הטלפון , ווטסאפ מהחברה בקומה ה 18 

"נפגשות לקפה בתשע ושופינג?? "

"ניפגש לקפה, לא סגורה על השופינג.."

"כל השבוע את מזיינת לי את השכל שאין לך מה ללבוש ואת רוצה שופינג מה עכשיו??"

"א. תמיד אין לי מה ללבוש מפגרת. ב. כשניפגש תביני"

"טוב טוב, בתשע בקפה?"

"כן, נתראה"

התארגנתי ויצאתי..

 

הזמנו שתי כוסות קפה ומאפה , הפוזה החדשה ישנה של הביתי קפה , הדלקתי סיגריה והורדתי את המשקפיים..

"סיס , מה קורה ? לא ישנת הלילה? מה עשית זונה קטנה?" זרקה לעברי בזחיחות יתר...

"אחותי תקשיבי טוב, יש לי פצצה להפיל עליך.."

"וואו את נשמעת רצינית, מאמי מה קורה? הכל בסדר?" 

אם יש משהו בחברות שלנו שאני אוהבת, זה שאנחנו יכולות להיות בנות 16 מפונקות ופלצניות ובשנייה להפוך לנשות הקריירה שאנחנו, ובשנייה הבאה להפוך לחברות נפש המכילות אחת את השנייה ,תומכות ויודעות מתי ואיך, כמה ולמה...

 

"קחי שלוש שנים אחורה...תזכרי.." ניסיתי להביא אותה למקום ששתינו כל כך רצינו לשכוח..

"שלוש שנים...?מה היה לפני שלוש שנים..? לפני שלוש שנים...קשור לבחור...אוי ואבוי...לאאאאאאא"

"כן..."

"אין מצב..."

"יש מצב.."

 

"את בטוחה , יפה שלי אין מצב, מעולם לא נפגשתם, שנה שלמה יום יום טחנתם את התוכנה הזו, איך קוראים לה?! אהה KIK  ולא נפגשתם מעולם ..לא יכול להיות..."

"זה הוא..!"

"את בטוחה?"

"כן!"  יצאה לי צעקה /אנחה עם המון כאב..

היא עברה לכסא הצמוד אלי חיבקה אותי חיבוק עוטף ומנחם ואמרה.. "מאמי שלי אל תכנסו לזה שוב..זה אבוד לכם..."

"אני יודעת" עניתי עם דמעות בעיניים..."אני יודעת"

"לקח לכם כל כך הרבה זמן להפסיק את הקשר שלכם.."

"אני יודעת..."

"נשבר לכם הלב, למה עוד פעם? מה עכשיו הוא נזכר שוב..? ואיך פתאום הוא אצלך בעבודה?"

"את זוכרת שלפני שנה קנו אותנו ?"

"כן.."

"אז זהו זה.."

"אוווו הבנתי ...החם המפוצץ שלו קנה אתכם..."

"יאפ..מסתבר.."

את השבת עשיתי אצלה, מכורבלת במרפסת , היא פינקה אותי וטיפלה בי בזמן שהראש לי התפוצץ מרוב מחשבות..

 

שבת בערב, שכבתי לי בסלון ביתה , היא יצאה לארוחת ערב משפחתית שהייתה מחויבת לה והאמת קצת היה לי נעים להיות אצלה ובלעדיה, מצד אחד הרגשתי מוגנת אבל גם רציתי להיות לבד...עד שהטלפון צלצל..

 

הכרנו באפליקציית או קי קיופיד, לפני 3 שנים , אולי אפילו יותר, לפי זה שלא הייתה לו תמונה הבנתי ישר שהוא נשוי, הוא פנה אלי מאוד יפה ובנעימות , משהו בכתיבה שלו משך אותי לענות לו, הוא אכן הודה שהוא נשוי ואני מצידי אמרתי שאצלי זה קו אדום, הוא הסביר את עצמו ואמר "אני אכן נשוי, אבל יש לי פנטזיות שאני לא יכול לקיים עם אישתי, מסיבות שלא אכנס אליהם אני לא יכול להתגרש.. אני לא בא לספר לך סיפורים, אני אומר את האמת, אני לא חי בארץ , אבל מגיע המון , לא תמיד אני פנוי לעיסוקים הפרטיים שלי אבל לרוב כן והייתי רוצה פרטנרית לימים שאני נמצא פה ויכול..." הכנות שלו , הרכות במשפטים שהוא כתב לי היו שובי לב.. ומפה לשם מצאנו את עצמנו מסמסים אחד לשנייה בכל דקה אפשרית, עם הזמן זה נהיה כל הזמן , גם מחו"ל וגם בארץ, הקשר שלנו התהדק, וכשכבר החלטתי ללכת על זה ולהיפגש איתן ,כל פעם שקבענו או אני או הוא קיבלנו רגליים קרות, הרגשות החלו מבצבצים, הציפיה הייתה ארוכה מידי.. ואם לקצר לכם את ההסבר, הבנו אחרי כחודשיים שהתאהבנו אחד בשנייה ופחדנו מאוד מלהיפגש...במשך שנה שלמה ניסינו באמת שניסינו - היה לנו מאוד קשה בפרט לי, כי ידעתי שברגע שניפגש אנחנו ניפול לרגשות עצומים שנבנו ביננו. דיברנו על הכל , ידענו הכל אחד על השנייה, אביה של אישתו מימן את לימודי שניהם באנגליה , הם חיו על חשבונו ברמת חיים מטורפת, ומכיוון שהיא הייתה בת יחידה הם היו  היורשים לעסקיו של האב... גרושים לא היו אופציה , לא כל עוד האבא חי.

קמתי אל הטלפון , מספר חסום, ידעתי שזה הוא...למרות שדיברנו המון , מעולם לא שמעתי את קולו , השיחות שלנו היו כתובות...

הידיים שלי רעדו...קרסתי אל תוך הספה ועניתי..

"הלו"

"היי .."

"היי.."

"שלומך?"

"סביר.."

"כועסת..?"

"גם.."

"מובן.."

"שלומך?" שאלתי

"סביר.."

"נחמד לשמוע.."

"את רוצה לנבוח עלי עכשיו את כל העצבים שלך או להמשיך את השיחה הלקונית הזו..?"

"אני רוצה לדבר פנים מול פנים...פנים שאתה הכרת ואני לא..."

"אני יודע.."

"אז..?"

"אני מגיע מחר שוב..."

"מעולה...אז ניפגש ונדבר.."

אין לי מושג מאיפה זה בא לי אבל אחרי הניפגש ונדבר סגרתי את הטלפון...

זרקתי אותו על המיטה ופרצתי בבכי שלא היה מבייש תינוק בברית מילה...

ציפצוף הווטסאפ הקפיץ אותי..

"לא הפסקתי לאהוב אותך אפילו לא לרגע אחד.. לילה טוב"

המשכתי לבכות....ולבכות ולבכות....

 

 

 

נחכה למחר....

Please reload

Recent Posts

February 4, 2019

February 4, 2019

Please reload

Archive

Please reload

Tags

I'm busy working on my blog posts. Watch this space!

Please reload

Tel Aviv-Yafo, Israel

©2017 by XXX. Proudly created with Wix.com