לפעמים...3

March 16, 2018

כשיצאנו מהשדה חיכה לנו רכב שלקח אותנו הישר אל המלון, הדממה ששררה בזמן הנסיעה ערערה אותי וקצת הכניסה אותי לפינה שלא ידעתי איך אני יוצאת ממנה, החלטתי לשמור את כל השאלות שיש לי להזדמנות טובה יותר , הייתה שעת לילה מאוחרת העייפות כבר ניכרת על שנינו, עדיף ככה.

נכנסנו ללובי המלון, בלי להעיף מבט כהרגלו בשבועות האחרונים, הורא לי להמתין בלובי כשהוא ניגש לעמדת הקבלה להירשם, חזר כשבידו החזיק בשני כרטיסי מפתח לחדרים.

עלינו לקומה האחת לפני האחרונה , את המתח באוויר בזמן העלייה במעלית לכיוון החדרים אפשר היה לחוש כנראה גם בתל אביב..

פסענו בשקט במסדרון המוביל אל החדרים שלנו שכל אחד גורר אחריו את הטרולי שלו, הגענו לחדרים שהיו צמודים אחד לשני, הוא שלף כרטיס אחד ופתח את הדלת, לתומי חשבתי כי הוא ג'נטלמן ופותח לי את הדלת ומיד לאחר מכן ילך לחדרו, אבל לא כך היה.

"למה את מחכה בדיוק?"  שאל אותי בקול שקט סמכותי מעט מלגלג בהנאה סמויה שרק חיוכו הקטן הסגיר את אשר חווה.

"מה? מה זאת אומרת למה אני מחכה? איפה החדר שלי?" אמרתי בקול רועד , מרגישה איך אני מפתחת חרדה קיומית באשר לסידורי השינה שנגלים לעיני..

"תכנסי" ציווה עלי 

"איפה החדר שלי?" עניתי כשאני עדיין מחוץ לפתח החדר מנסה להבין מה קורה פה..

"זה החדר שלך יקירתי" אמר והסתובב אלי, נועץ בי את מבטו החודר ומפלח את גופי 

"אל תדאגי יקירה , עוד לא זכית בעונג  לחלוק איתי חדר " , אמר שכולו מרוצה מעצמו ומעצם הטעות הבסיסית שעשיתי כרגע, איך בכלל יכולתי לחשוב לכיוון?! רציתי למות פה ועכשיו, רציתי שהאדמה תבלע אותי ...פסעתי בקושי לתוך החדר מנסה לשלוט בתאי גופי המשתוללים ללא שליטה. הנחתי את הטרולי לצד הארון ונעמדתי כעלה נידף ברוח שמצפה לגורלו..

הוא ניגש למרכז החדר , הניח על השולחן את כרטיס הכניסה לחדר, כשגבו אלי ואמר , "כאן את מתחברת לאינטרנט, דאגתי שיהיה לך חיבור בחדר, לא תצטרכי לעבוד מהלובי".

הוא פסע לכיוון השידה אשר עליה מונחת הטלוויזיה ופתאום ראיתי דלת משמאלה, הוא סובב את המפתח בדלת ואמר "הדלת הזאת נשארת לא נעולה, אין לך ולא תהיה לך שום סיבה לפתוח אותה ואת לא תפתחי אותה". אמר ופסע לקראתי, נעמד מולי כל כך קרוב שיכולתי להרגיש את נשימותיו על פניי..

אני מכירה את החדרים האלו, הם סוויטות מחוברת שבדרך כלל לוקחים אותם משפחות, בסוויטה אחת ההורים ובסוויטה השנייה הילדים עם דלת שמחברת אותם כדי שיוכלו להיות נגישים אחד לשני, לא הבנתי למה אנחנו צריכים חדרים צמודים עם מעבר בניהם, אך גם לא העזתי לשאול. הדבר היחידי שיצא לי מהפה באותה הדקה, בעודו מביט בי תוך כדי שאני משפילה את עיני "אני לא מבינה למה הדלת לא יכולה להישאר נעולה?!" 

"את לא אמורה להבין" אמר ולא הסיר את המבט ולו לשנייה אחת 

"אני לא מרגישה עם נוח" מלמלתי

"גם את זה את לא אמורה" ענה וצעד לכיוון הדלת

"לכי לישון ילדה, יום ארוך מצפה לך מחר, אני מבקש שתדאגי לנוח אחר הצהריים" טרק את הדלת ונעלם אל תוך הלילה..

נכנסתי להתקלח , לסדר את המחשבות, יצאתי מהאמבטיה שעל גופי מגבת לבנה עדינה ונעימה , לפי כל הנתונים של המלון ואביזריו הבנתי שאנחנו נמצאים במלון נחשב ויוקרתי...

נזרקתי על המיטה כשבידיי החומר למחר כדי להיזכר ולשנן את הנושא עליו יהיה הכינוס.. ונרדמתי..

ארבע אחר הצהריים , סופסוף נגמרו הישיבות, סיימתי לנשנש סלט קליל בלובי, הוא לא היה בכינוס וגם לא ראיתי ולא שמעתי ממנו כלום, ניגשתי לדלפק הקבלה וביקשתי שיעלו לי תה ירוק לחדר, אתקלח ואלך לנוח קצת...פקידת הקבלה הושיטה לי שקית ובה קופסא עטופה ואמרה, "זה נמסר פה עבורך גברתי? שאלתי אותה מה זה אך היא לא ידעה וכמובן שגם לא ממי...

חשבתי לעצמי זה בטח סיכום היום וחומר חדש למחר..

עליתי לחדר מותשת מכל הדיבורים והמצגות נשכבתי על המיטה ונרדמתי...

Please reload

Recent Posts

February 4, 2019

February 4, 2019

Please reload

Archive

Please reload

Tags

I'm busy working on my blog posts. Watch this space!

Please reload

Tel Aviv-Yafo, Israel

©2017 by XXX. Proudly created with Wix.com